מילה 1 -️ פלמנקו
למה פלמנקו היא אומנות של גםוגם? (מוקדש לאדריאה דביר הארכיטקטית שמזהה מבנים וצורות ממרחק).
הפלמנקו נחשב למיזוג של כמה אומנויות בשל אופיו הרב-גוני, המאגד בתוכו תחומי אמנותיות והשפעות תרבותיות שונות. לפלמנקו היסטוריה עשירה וניתן לייחס את שורשי הפלמנקו לכור ההיתוך התרבותי של אנדלוסיה, שבו קהילות שונות, כמו העם הרומני, המורים (שתיכף נזכיר את האדריכלות שלה), היהודים והאנדלוסים הילידים במקומיים, עמים שהתקיימו יחד והשפיעו זו על זו.
חלק מגורמי המפתח התורמים למיזוג של כמה אומנויות בפלמנקו כוללים: -השפעות תרבותיות: הרקע התרבותי המגוון של הקהילות החיות באנדלוסיה עיצב את התפתחות הפלמנקו. לעם הרומני, במיוחד, הייתה השפעה משמעותית על צורת האמנות, שכן הם שילבו את המסורות המוזיקליות וצורות ביטוי ויזואליות שלהם בפלמנקו.
-מוזיקה וקצב: מוזיקת פלמנקו מאופיינת במקצבים המורכבים ובטכניקות גיטרה ייחודיות. הגיטרה משמשת כבסיס למוזיקה, כאשר תפקידה מתפתח עם הזמן מליווי פשוט לאלמנט בולט ווירטואוזי יותר.
-שירה: שירת פלמנקו היא מרכיב מרכזי בפלמנקו, הכוללת מגוון רחב של סגנונות ווקאליים וביטויים רגשיים. המילים נוגעות לעתים קרובות בנושאים של אהבה, אובדן וסוגיות חברתיות, ומציגות את היבט הסיפור של הפלמנקו.
-ריקוד: ריקוד הפלמנקו מאופיין בתנועותיו ה״נוזלות״, עבודת הרגליים הקשה ומחוות ההבעה שלו. הריקוד משמש ייצוג ויזואלי של המוזיקה והרגשות המועברים בשיר, ויוצר חיבור עוצמתי בין הרקדן, הזמר והגיטריסט.
-מחיאות כפיים: הפאלמס הפך להיות חלק בלתי נפרד מתרבות הפלמנקו ובעיקרו מאפשר לעקוב אחרי הקצב המורכב של לפעמים עד 12 פעימות. -תלבושות ואסתטיקה: הפלמנקו ידוע גם בתלבושות הייחודיות שלו, כאשר נשים לובשות בדרך כלל שמלות צבעוניות ומסולסלות וגברים לובשים חליפות צמודות. התלבושות וההצגה החזותית הכוללת של מופעי הפלמנקו תורמים לאסתטיקה העשירה והדינמית של האומנות.
המיזוג של האלמנטים האמנותיים וההשפעות התרבותיות השונות הללו הביא ליצירת פלמנקו, צורת אמנות שממשיכה להתפתח ולרתק קהלים ברחבי העולם. לאחר שצפיתי במופע פלמנקו בסיביל השבוע, היה קשה לבחור מי מהמשתתפים היה ״טוב יותר״. הגיטרה הפליאה את מנגינותיה, הזמרים הגברים את צריגות קולם, הזוג ושאר רקדני הפלמנקו נתנו שואו מעולה, וזהו הכוח של #גםוגם. אולה.
מילה 2 - פאבלו פיקסו
או: איך חשיפה בגיל מוקדם ל״גם וגם״ , יוצרת אדם שהוא רב גווני.
טשרניחובסקי אמר שאנחנו כנראה תבנית נוף מולדתינו, ונוסיף לו נטבח שכבר ראינו, שיש אנשים ותרבויות שהם #גםוגם. פיקאסו נולד במאלגה שבדרום ספרד, לאבא שהיה גם צייר, גם מורה לאומנות באוניברסיטה וגם האוצר של המוזיאון במאלגה. מספיק גנטיקה ואפיגנטיקה כדי שפאבלו יתחיל לצייר, ילך לבית ספר לאומנות, יעזוב אותו אחרי שנה, ויעדיף את החינוך של אבא. כל זה היה מספיק כדי להפוך את פיקסו לצייר. צייר רגיל. אבל הוא לא היה אומן רגיל. הוא היה האיש שייצר זרם חדש קוביזם, סיגנון אונגרדי בציור ובפיסול, שמורכב מתבניות רבועיות ומצפיה באובייקט המצוייר מנקודות מבט שונות. משיטוט בעיירה שבה הוא נולד בדרום ספרד: מלאגה, הבנתי איך הנוף הסביבתי השפיע על פיקאסו. לעיירה מלאגה יש אדריכלות איסלמית בשם מורית (Moorish architecture) שהתפתחה בימי הביניים. לכל אורך הטיפוס למצודה, אלקסאבה, שמשקיפה על העיר, ראיתי את האדריכלות שמאופיינת בצורות שלובות ומורכבות, גאומטרייה, וכיתובים בצבעים עזים. הסיור הזה מייד מסביר איך הילד פיקסו שתה בצמא מבנים גאומטריים מגיל אפס. איך מבנים רבודים שמראים כמה זויות, יאפשרו לילד צעיר לראות את הפנים גם מלפנים וגם מהצד וגם מאחור. הילד פאבלו פיקסו הקים אומנות קוביסטית של גם וגם, שנפלה על תקופה נהדרת פסיכיטארית של אפשרות לעשות אנליזה לחפצים ולאנשים (פרוייד). והציור הראשון שלו של תפוחים שעברו אנליזה הוא שהחל את הזרם הקוביסטי. גם הידע מאבא וגם הארכיטקטורה הגאומטרית מהעיירה שבה נולד, וגם סביבת הבוהמה שבה הסתובב פיקאסו. מיזוג כל העולמות יחדיו. קחו לכם חצי יום לשהו גם בבית של פיקאסו וגם במוזיאון שלו שנמצאים קרוב זה זה. הערת סיום, למה כדאי להיות סלבריטי. פיקסו היה אמן הסלבריטי הכי גדול שהסתובב על כדור הארץ, ובבוודאי ובוודאי בספרד. והסליבריטאות הזו גם הצילה את חייו. סטלין לא העיז לרצוח אותו גם אחרי שהסב את הגב לקומוניזם ואליו (טוב, פעם גם לרוצחים היה טאקט).
תרגיל בעקבות פיקאסו?
לצפות בסרט ״1001 שקרים על פיקסו״, סרט שנון שהיה לסרט פולחן בישראל בשנות השמונים. ואפשר לחשוב איך הסביבה משפיעה על החיים שלך?
מילה 3 - פדרו אלמודובר
או: למה אני מלמדת בקורס #יקוםמקביל את הסרט של אלמודובר ״אמהות מקבילות״?
ועוד אומן ספרדי שהוא איש #גםוגם. פדרו אלמודובר, יוצר קולנוע ספרדי שעשה לעצמו שם על ידי מיזוג ז'אנרים, סגנונות, ונושאים שונים בסרטיו: קולנוע ספרדי ובינלאומי, תרבות פופ, וחוויות אישיות, וכתוצאה מכך סרטיו מרהיבים ועמוקים להפליא. כמה דוגמאות מהסרטים של אלמודובר שבהם יש היתוך ומיזוג:
״נשים על סף התמוטטות עצבים״ (1988): הסרט הזה הוא שילוב של קומדיה כדורית ומלודרמה, שמציג דמויות נשיות חזקות וחוקר נושאים של אהבה, בגידה וטירוף. אלמודובר קיבל השראה מהמחזה "הקול האנושי" של ז'אן קוקטו ומקומדיות הוליוודיות משנות ה-40 וה-50.
״הכל על אמא שלי״ (1999): סרט שמשלב דרמה, קומדיה וטרגדיה, תוך שהוא עוסק בנושאים של זהות, מגדר ואמהות. אלמודובר הושפע מיצירותיו של המחזאי האמריקאי טנסי וויליאמס, במיוחד "חשמלית ושמה תשוקה", וסרטיו של דאגלס סירק, הידוע בסגנונו השופע והמלודרמטי.
״דבר אליה״ (2002): סרט של דרמה, רומנטיקה ומותחן, שספר את סיפורם של שני גברים המטפלים בנשים בקומה (תרדנת). הסרט שואב השראה מסרטים אילמים, ריקוד ומלחמות שוורים, וחוקר נושאים של אהבה, בדידות ותקשורת.
״העור בו אני חי״ (2011): מותחן פסיכולוגי שמשלב אלמנטים של אימה, מדע בדיוני ומלודרמה, ומספר את סיפורו של מנתח פלסטי אובססיבי ליצירת העור המושלם. אלמודובר שאב השראה מהרומן "טרנטולה" של תיירי ג'ונקט ומסרטי אימה קלאסיים, כמו "ורטיגו" של אלפרד היצ'קוק ו"עיניים ללא פנים" של ז'ורז' פרנג'ו.
״כאב ותהילה״ (2019): סרט חצי אוטוביוגרפי זה, שאלמודובר ממזג אלמנטים של דרמה והתבוננות פנימית, תוך בחינת נושאים של הזדקנות, יצירתיות והיסטוריה אישית.
"אמהות מקבילות" (2021) הוא סרט דרמה שכתב וביים פדרו אלמודובר. בסרט מככבות פנלופה קרוז ומילנה סמיט כשתי נשים שנפגשות בחדר חולים שבו שתיהן עומדות ללדת. הסרט בוחן נושאים של אמהות, משפחה והשפעת הזיכרון ההיסטורי של ספרד, במיוחד תוך התמקדות במלחמת האזרחים בספרד ובדיקטטורה של פרנקו.
תרגיל באלמודובר: לכו לצפות בסרט אמהות מקבילות, וכשתעשו את זה, תחשבו על רגעים מקריים בסרט (התינוקות), רגעי סרנדיפיות (בן הזוג של פנלופה הוא אנטרופולוג שמתמחה בפנים של אנשים), מה כל דמות לא יודעת שהיא יודעת (מוות בעריסה), ומתי כל דמות מקבלת בדיוק את מה שהיא רוצה (ההבנה הזו היא החשובה בסרט). אם פתרתם את כל הרגעים הללו, הבנתם את כל פילוסופיית #יקוםמקביל. ואם לא? הקורס מתחיל בעוד שבועיים, והוא חוויה יחידנית של #גםוגם…
Commenti